פסק-דין בתיק ת"ק 47582-09-12

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.5.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעת, רכבה עצר ברמזור אדום ברחוב ההסתדרות בפתח תקווה. לאחר שהרמזור התחלף, החל בעלה של התובעת בנסיעה, כאשר לפתע חש בחבטה ברכב. לטענת בעלה של התובעת, הנתבע אשר עמד מימין לדרך רכב התובעת, החל בנסיעה וללא שימת לב לדרך ולנקיטת אמצעי זהירות סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת וגרם לו לנזקים.

3. לטענת הנתבע, אכן התנגשו רכב התובעת ורכב הנתבע. הנתבע הכחיש כי התאונה ארעה בעת עמידת הרכבים ברמזור וכן הכחיש כי סטה לנתיב הנסיעה הדרומי וטען כי התאונה ארעה בעקבות נהיגה בחוסר תשומת לב של הנוהג ברכב התובעת.

4. בדיון שנערך בפני העידו בעלה של התובעת והנתבע, הם הנהגים המעורבים בתאונה. וכן העידו כעדות בתה של התובעת ואשתו של הנתבע.

דיון:

5. בעלה של התובעת חזר בפני על גרסתו לפיה עמד בכביש בנתיב השמאלי. לאחר הרמזור קיימת תחנת אוטובוס ומכוניות חונות. בעלה של התובעת טען כי הנתבע שנתיב נסיעתו היה חסום סטה לנתיב נסיעתו ופגע בו עם דלת הנהג בפגוש הקדמי ימני. התובע הודה כי הבחין בנתבע משתלב בבת אחת בנתיב נסיעתו, עוד בטרם החל בנסיעה.

בתה של התובעת העידה אף היא כי בשעה שעדיין עמד רכבם ברמזור פגע רכב הנתבע ברכבם.

6. הנתבע גם הוא חזר על גרסתו וציין כי התאונה ארעה במהלך נסיעה בצומת. הנתבע טען כי אין כל תחנת אוטובוס לאחר הצומת ונתיב נסיעתו לא היה חסום. הנתבע טען כי לאחר שהרמזור התחלף שני הרכבים החלו בנסיעה כאשר רכב הנתבע קדם לרכב התובעת ואז התנגש רכב התובעת ברכבו של הנתבע. הנתבע טען כי במידה ובעלה של התובעת היה מטה את ההגה מעט שמאלה התאונה היתה נמנעת, מאחר והכביש איננו ישר.  הנתבע טען כי התאונה גרמה לנזק מועד ביותר.

אשתו של הנתבע העידה אף היא וטענה כי כאשר הרמזור התחלף לירוק שני הרכבים החלו בנסיעה, וכנראה שרכב התובעת סטה מעט ימינה, וכך ארעה התאנה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

    בראש ובראשונה, הנתבע עצמו הודה כי נסע בנתיב הימני בעוד רכב התובעת נמצא במסלול השמאלי. מאחר ועל פי התמונות שצירפו שני הצדדים, שני המסלולים מתמזגים לכדי נתיב נסיעה אחד אשר נמצא בהמשך ישיר לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, הרי שהיה על הנתבע ליתן לתובע להמשיך בנסיעתו ישר ואז להשתלב למסלול הנסיעה. שכן גם עפ"י עדות הנתבע עצמו הכביש איננו ישר והיה על בעלה של התובעת להסיט את ההגה שמאלה על מנת לאפשר לנתבע לחלוף על פניו. יש לציין, כי לאור זאת, אין צורך עוד לקבוע מסמרות בשאלה האם היו גם רכבים חונים בעת התאונה אשר חסמו את נתיב נסיעתו של הנתבע. ודי בעדויות ובתמונות שצירף התובע ובתמונות שצירף הנתבע, אשר נשלחו לסריקה צבעונית, על מנת להסיק מסקנה זו.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע השתלב למעשה בנתיב נסיעתו של בעלה של התובעת, שכן הכביש איננו ישר וזאת עפ"י הודאתו של הנתבע עצמו, היה על הנתבע לשים לב ולבצע העקיפה וההשתלבות בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלבעלה של התובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. בעלה של התובעת הבחין בנתבע עוקף אותו ומנסה להשתלב בתנועה לפניו והיה עליו לעצור, לנהוג בזהירות לאפשר לו להשתלב ובכך למנוע את התאונה. בפרט, כאשר התאונה ארעה בדלת  של רכבו של הנתבע, קרי הנתבע כבר היה באמצע תהליך ההשתלבות.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לבעלה של התובעת "אשם תורם" של 40% לקרות הנזק.

בהעדר חוו"ד נגדית, הרי שהטענות כנגד גובה הנזק נטענו בעלמא ובהעדר הוכחה יש לדחותן.

באשר לרכיב עוגמת הנפש, הרי שתינתן לו התייחסות במסגרת פסיקת ההוצאות.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 877 ש"ח (המהווים 60% ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 29.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.